חשיפה לצפון - איסלנד דרך העדשה

כתב וצילם: דודו בן צור

כתב/צלם ומדריך טיולים באיסלנד

איסלנד זה לא עוד יעד עבורי. אפשר לקרוא לאי הצפוני הזה הבית השני שלי. כבר למעלה מ 25 שנה אני מבקר, חוקר, מדריך, מצלם וכותב את איסלנד.הגעתי לשם באמצע שנות התשעים של המאה הקודמת. די במקרה. חיפשו מדריך שמכיר את איסלנד. היות וביליתי תקופה ארוכה בכפר דייגים בצפון נורבגיה אז החליטו שאוכל גם להדריך באיסלנד. וככה התחיל רומן נפלא של כ 25 שנה עם איסלנד ועם האיסלנדים. וכמו בכל רומן היו רגעים נפלאים של התאהבות, היו רגעים קשים גם של כעס ואכזבה ועכשיו אנחנו כמו זוג שנשוי כבר הרבה שנים ולמדנו לקבל זה את זו. גם חורף וגם קיץ. אני מצלם שנים רבות ואיסלנד היא סדנת צילום אחת גדולה. האור שם כל כך מיוחד ויש טקסטורות נפלאות של אדמה, צומח, מים, קרח ובקיץ האחרון הצלחתי לצלם את ההתפרצות הוולקנית האחרונה שהתרחשה באי מרחק של כ 70 קילומטר סהכ מרקייויק הבירה.

בהתחלה צילמתי כמובן את הפלאי הטבע הגדולים. את המפלים, את הפיורדים, את הקרחונים ואת הגייזרים. בעשר שנים הראשונות שטיילתי והדרכתי באי עוד נפגשנו עם איסלנדים. רכשתי ידידים איסלנדים רבים. היום כבר כמעט ולא ניתן לפגוש איסלנדים. רוב ענף התיירות באי מנוהל בעצם על ידי עובדים זרים, רובם ממזרח אירופה. בהמשך התחלתי לצלם גם את הדברים הקטנים ופחות חשופים לעין. בתים נטושים, חזזיות על סלע, כביסה מתנפנפת ברוח, שלטים ישנים כתובים באיסלנדית, גרפיטי על קיר ישן ומתקלף, כדור חציר ענק עטוף בפלסטיק לבן או שחור, גשר ישן ונטוש מעל נהר קרחוני, עיצוב וינטג׳ איסלנדי ועוד. כצלם הבנתי לאורך השנים עד כמה חשוב לשלב דמות אדם בצילום. רצוי גם עם הגב אליך ולבוש במעיל צהוב או אדום או סוודר איסלנדי מסורתי. גם אי אפשר לצלם את איסלנד בלי לצלם את הכבשים או הסוסים האיסלנדים הכל כך מיוחדים. ככה מצאתי את עצמי בשעת ערב מאוחרת על גדות אגם מיווטן בצפון איסלנד הולך לאורך גדת האגם, מאות אלפי ברחשים באוויר של הקיץ הארקטי, ואני מצלם עדר סוסים הרועים ונוגסים בעשב הירוק לקראת חצות. די מהר מצאתי את עצמי מגיע לאיסלנד גם בחורף. זאת חוויה לגמרי אחרת. הימים הרבה יותר קצרים, האור אחר ופתאום יש שקיעות באי הצפוני והחושך מגיע די מהר. ועם החושך מגיע הזוהר הצפוני. חוויה נפלאה היתה לגיע לעמק נסתר בדרום איסלנד ולמצוא בריכת מים חמים שם נוהגים איסלנדים לטבול בימים הקרים של החורף. יש גם שנים בהן אני נוהג לערוך עם המטיילים שלי סדנאות צילום באיסלנד על מנת להפוך את החוויה לחויית עומק ולחזור עם זכרונות אינטימיים יותר. בקיץ האחרון ערכתי איתם סדנת צילום סביב בית ישן ונטוש על גדת אגם בעיירה איגלסטדיר, מזרח איסלנד. זה היה כבר סוף אוגוסט והשמש התחילה לרדת מוקדם ככה שקיבלנו אור מאד מיוחד ששטף את הבית ואת האגם עצמו והצמחיה הירוקה. לפעמים החוויה הצילומית היא לעצור את הרכב על דרך עפר ברמות הגבוהות של פנים האי ולצלם את האדמה הוולקנית השחורה ואת כתמי החזזיות הירוקות או הצמחיה הארקטית הקשוחה שמצליחה לשרוד את תנאי מזג האויר כאן. החופים גם הם נושא צילום מרתק מכל כך הרבה סיבות. גלי הים המתנפצים חושפים עמודי בזלת משושים בצוקים הגבוהים. החופים בנויים מחלוקי אבן וולקנית ומתוך הים מציצים צוקי סלע מחודדים הנראים כמו טרולים גדולים שהתאבנו כמו בהרבה מהאגדות האיסלנדיות. אחד השיאים היה בקיץ האחרון כשהר הגעש פאגרדאלספייטל החל להתפרץ בתחילת אוגוסט. קדם לכך לילה נוראי של כשלוש רעידות אדמה חזקות שהרעידו את המלון בו לנתי ברקייויק. היה ברור שהר הגעש עומד להתפרץ רק לא היה בטוח מתי. למחרת החל הר הגעש לפלוט לבה מתוך סדק ארוך שנפער באדמה. למחרת בערב טיפסתי אל הפסגה של ההר בטיפוס ארוך וקשוח של כשלוש שעות עד למוקד ההתפרצות. החום הגבוה מנע אפשרות של להגיע מאד קרוב אל מוקד ההתפרצות. צילמתי את קילוחי הלבה ומזרקות האש ממרחק של כ 150 מטר. נהר של לבה אדומה זרם באיטיות

אל תוך העמק. המראה מרהיב. הרוח העיפה חלקיקי לבה זעירים בוערים שנחתו בעשב סביבי ודליקות קטנות פרצו בצמחיה היבשה. עמוד עשן התרומם אל מעל הר הגעש ונראה למרחקים. עם אור ראשון התחלתי לרדת מההר במסע רגלי ארוך וקשה חזרה. כשירדתי מההר התפניתי לצלם את הצמחיה העדינה בצבעים של ירוק, ורוד, אדום ולבן הנאחזת האדמה השחורה הוולקנית. אור השמש העולה והחלש נתן לצילומים אווירה של כוכב אחר. די נדיר לצלם זריחות בקיץ באיסלנד. הן בדרך כלל מתרחשות בחמש לפנות בוקר.