האייל הצפוני - מלפלנד לאיסלנד
באמצע שנות השמונים של המאה שעברה הגעתי אל צפון מזרח נורבגיה. חבל ארץ הנקרא פינמרק בנורבגית. גרתי כחצי שנה בכפר בוטספיורד הנמצא מזרחית לכף הצפוני בקו רוחב שבעים מעלות צפון. עבדתי במפעל הדגים של משפחת אברהמסון. הכפר שוכן בקצהו של פיורד ארוך וצר. משני צידי הפיורד מתנשאים צוקים גבוהים. בסופי שבוע הייתי מטפס אל ההרים שמעל הפיורד והכפר ומשוטט בטונדרה הירוקה והאינסופית. לפעמים הייתי נפגש עם עדר איילים צפוניים ורועי איילים סאמים (לאפים). היתה זאת הפעם הראשונה שנחשפתי אל התרבות הצפונית המרתקת הזאת. הם לימדו אותי לאסוף סוגים שונים של אוכמניות וביצים של עופות ים. כך נדבקתי ב"חיידק הארקטי". רומן שנמשך כעשרים שנה. בדיוק באותה נקודת זמן החל המאבק של הסאמים להגדרה עצמית וזכויות המרעה שלהם בלפלנד. האיילים הצפוניים ומסורת הגידול שלהם הפכה לחלק בלתי נפרד מהזהות העצמית של כשבעים אלף סאמים החיים היום בצפון סקנדינביה (פינלנד, נורבגיה ושבדיה) ובחצי האי קולה שברוסיה.
הסאמים עצמם מתחלקים לקבוצות שונות בהתאם לפיזורם הגיאוגרפי, ניבים שונים, מוצא שונה וגם דרך חיים שונה. חלקם שוכנים לחופי ים ועוסקים בדיג וחלקם עוסקים בגידול ורעיה של האייל הצפוני. גידול איילים צפוניים היא דרך חיים הסובבת סביב עונות השנה.ובלפלנד יש שמונה עונות.
מציורי סלע עתיקים ידוע לנו ציד של איילים בצפון נורבגיה בתקופות עתיקות. מקורות הסטוריים כתובים מעידים על שימוש באייל צפוני מאולף כפיתיון לצוד איילים אחרים או ככלי לנשיאת משאות.
במאות 16-17 החל למעשה ביות של איילים, רעיה ונדידה בעקבות מרעה בין שטחי מרעה של חורף וקיץ. אורח החיים של ציידים לקטים הלך ונעלם והסאמים עברו לישובי קבע לאורך החופים ועסקו בעיקר בדיג, חקלאות וגידול של איילים צפוניים שהפכו למעשה לענף המסחרי העיקרי בתרבות הסאמית. למעשה כשני מיליון איש בחוג הארקטי חיים ומתפרנסים מגידול וציד של האייל הצפוני. למשל הנוניץ בחצי האי ימאל
שבצפון סיביר
נכון להיום קשה לקבוע בדיוק מיהו סאמי ומי מתפרנס מגידול איילים. הרבה מהם מתפרנסים מעבודות שונות וגידול האיילים הוא ענף צדדי או עבודה עונתית כמו בזמן איסוף האיילים או סימונם.
במהלך ה 17 שנים האחרונות ביקרתי בלפלנד ובפינמרק עשרות פעמים. בדרך כלל בחורף. הרבה פעמים התארחתי אצל משפחת סנילה. משפחה של סאמים מזרם הסקולט שמוצאם מחצי האי קולה ברוסיה. גידול
וסחר באיילים צפוניים היתה תמיד חלק מאורח החיים שלהם.
במרחק של כשעה נסיעה עם אופנוע שלג דרומה נמצא כפר של סאמים החיים בעיקר מגידול ומסחר באיילים צפוניים. הכפר נקרא סביטיארבי,. בפאב המקומי האווירה היא של המערב הפרוע. את הסוסים מחליפים אופנועי שלג. סוסים מכניים המשמשים ככלי תחבורה וסחיבת משאות דרך האגמים והנהרות הקפואים בחורף של צפון פינלנד. באמצע פברואר הקור מגיע כאן לכמינוס שלושים מעלות. טויני סנילה, אם המשפחה, סיפרה לי על איסוף איילים שמתבצע באזור הכפר סביטיארבי. אחד המקומיים הורה לי לנסוע אחריו עם אופנוע השלג והוביל אותי לאזור פתוח קרוב לכפר. יריעות יוטה ירוקות גדולות יצרו משפך שהוביל אל תוך מכלאת עץ מגודרת. תוך זמן קצר הגיע עדר ענקי של כאלפיים איילים שהובלו על ידי רועים רכובים על אופנועי שלג. חלקם נופף בידיים וכיוון את העדר המבוהל אל תוך המכלאה. המחזה היה מרהיב. בתוך המכלאה נע העדר בתנועה מעגלית. רצף אינסופי של פרוות, קרניים, עיניים, פרסות וקולות געיה של האיילים שעד לפני זמן קצר היו פראיים וחופשיים בטונדרה או היערות המושלגים. האייל הצפוני הוא בעל חיים חצי מבוית. רוב השנה הם חיים באופן עצמאי לחלוטין בטבע. ניזונים, שורדים, מזדווגים, נטרפים, ממליטים ללא התערבות חיצונית. הם נאספים כפעמיים בשנה לצורך סימון העגלים, מכירה, ושחיטה. חלק מהמקומיים, כולל נשים, השתמשו ביריעות יוטה להפריד בין חלקים שונים של העדר לפי הסימונים על גבם או באוזניהם. נזהרים מאד מהקרניים החדות או הפרסות. פלצורים מיוחדים שימשו את הרועים ללכוד את העגלים למטרת סימונם. הסימון נועד לציין למי שייך העגל. לכל אייל בלפלנד יש בעלים.
איסוף של איילים צפוניים הוא מחזה נדיר ואינו אטרקציה תיירותית. קשה מאד לדעת מועדים מדויקים ומקום בו תוכלו לראות את המסורת המיוחדת.
במהלך החורף (דצמבר עד מרץ) מפוזרים האיילים בקבוצות קטנות ונעים מאזור רעיה אחד לאחר. הם ניזונים בעיקר מאצות וצמחי שונים אופיניים לטונדרה. בעזרת הפרסות והקרניים הם בוטשים וחופרים בשלג על מנת למצוא את המזון שלהם. הפרווה שלהם עבה ומתאימה במיוחד לחיים במזג האוויר הקיצוני של החורף הארקטי. הפרסות השסועות מאפשרות להם לרוץ בשלג העמוק ולברוח מטורפים. במקרה של חורף קר מאד או מחסור במזון עקב תנאי אקלים או אסונות אקולוגיים יספקו מגדלי האיילים אוכל לאיילים בצורה מלאכותית. בחודשים מרץ ואפריל ינועו האיילים מאזור מרעה החורף על אזורי מרעה גבוהים יותר בהרים בהתאם לתנאי מזג אויר ושלג. במאי נולדים העגלים בשיפולי ההרים, אזור בו השלגים מפשירים במהירות והצמחייה מתחדשת במהירות. במהלך יוני ניזונים האיילים ממינים רבים של צמחיית טונדרה, ביצות ויערות. ביולי עולים האיילים אל הטונדרות של הרמות הגבוהות. בנסיון להמלט מהחום, יתושים וטפילים. בסוף יוני רועי האיילים מתחילים לאסוף את האיילים על מנת לסמן העגלים החדשים שנולדו באביב. זוהי תקופה בה עובדים סביב השעון ובמיוחד בלילות אז יותר קריר. באופן די מוזר מכת היתושים של לפלנד מתגלה כברכה עבור רועי האיילים סיפר לי רועה איילים. האיילים מתקבצים לעדרים גדולים. ענן הזיעה והסרחון שמפיץ העדר מרחיק מהם את היתושים ושאר חרקים מציקים. בנוסף ליתושים יעזרו הסאמים בטרקטורונים, מסוקים ואופנועים. החצי השני של אוגוסט הוא התקופה בו נאספים זכרים שנבחרו למכירה למטרות בשר. לפני שמתחילה עונת הייחום של הזכרים. בשלב זה משקלו של זכר יכול להגיע ל 100-150 קילו. הבשר של האייל הצפוני טעים ודל כולסטרול. יחד עם זאת הצריכה של בשר כזה היא רק בגבולות סקנדינביה. ספטמבר ואוקטובר הם תקופת הייחום וההזדווגות של האיילים ותקופה יחסית רגועה עבור הרועים בה הם יכולים לעסוק בדיג או להתכונן אל החורף.
בנובמבר דצמבר שוב נאספים האיילים. רועי האיילים מחלקים אותם לקבוצות רעיית חורף וכן בוחרים את העגלים והנקבות שימכרו למטרות בשר. לשחיטה יש גם חלק חשוב בשמירה על מכסת האיילים המותרת על פי הרשויות הפיניות האחראיות על נושא זה. כך נסגר מחזור הגידול השנתי.
הסאמים כמו קבוצות אתניות אחרות בחוג הארקטי עושים שימוש כמעו בכל חלקי האייל מלבד בשר לאכילה. הפרווה משמשת להכנה של פרטי לבוש רבים החיוניים כל כך להשרדות בחוג הארקטי – מעילים, מכנסיים, כפפות, כובעים, נעליים – מחלקים שונים של הפרווה. חלקים שונים של הפרווה יתאימו לפרטי לבוש לנשים ואחרים לגברים. מעצמות וחלקי קרניים יכינו כפתורים, לכלי בית, כלי אוכל, ידיות לדלתות, ווים, ידיות לסכינים ועוד. האיילים משירים כל שנה את הקרניים ומגדלים חדשות במקומן.
לאייל הצפוני יש מקום מרכזי וחשוב בעולם התרבותי והרוחני של הקהילה הסאמית.
במוזיאון הארקטיקום שברובניימי תוכלו ללמוד על נתיבי נדידה שנתיים של האייל הצפוני בחוג הארקטי ובלפלנד
באיסלנד תוכלו לפגוש באיילי הצפון רק במזרח איסלנד ובעיקר בחורף. במהלך הקיץ לרוב הם נמצאים ברמות הגבוהות של מזרח איסלנד. איילים צפוניים הובאו לאיסלנד מנורבגיה במהלך המאה התשע עשרה. רק כמה אלפים מהם שרדו ורק במזרח איסלנד. בניגוד לאיילי הצפון של לפלנד החצי מבוייתים הרי שעדרי האיילים באיסלנד פראיים לגמרי ולא שייכים לאף אחד. יחד עם זאת מידי שנה נמכרים כמה מאות רשיונות ציד על מנת לדלל את העדרים ולשמור על מספר קבוע.
