איך מצאתי את לפלנד האמיתית?

באמצע שנות התשעים התחלתי להדריך טיולים בלפלנד, צפון פינלנד. או מה שחשבתי שזאת לפלנד. גורמי התיירות הפיניים עשו כל מאמץ לשווק את רובניימי כבירת לפלנד ואת האזור סביב רובניימי כמקום שבו אולי נכתב הספר אלה קרי הילדה מלפלנד. נתנו לנו קצת שלג, קצת אופנועי שלג, מזחלות כלבים ושוברת קרח ואנחנו היינו מאושרים. כאילו גילינו את הקוטב הצפוני בעצמו. ואז חורף אחד הגעתי לרובניימי ונתקלתי בהפגנה קולנית וצבעונית של סאמים (לאפים) לבושים בתלבושת המסורתית. על מה יש להפגין כאן חשבתי. הכל מושלם כאן. אז זהו שלא. המפגינים מחו על השימוש הציני שגורמי התיירות ברובניימי עושים בתרבות הסאמית. רובניימי היא לא לפלנד ולא חיים בה סאמים. כלומר כל "הלאפים" שמכרנו למטיילים שלנו היו בעצם סתם פינים מחופשים ולרוב גם לא לבושים בסדר הנכון שבו הסאמים לבושים. המפגינים חילקו עלונים המסבירים למטיילים איפה היא באמת לפלנד ומחו על העוול שנעשה להם. עארס פואטיקה בחוג הקוטב הצפוני. מה שמספיק טוב לסנטה קלאוס, טיולי משפחות וועדי עובדים לא מספיק טוב בשבילי. ובחורף הבא מצאתי את עצמי נוחת בשדה התעופה של איבלו, Ivalo, עיירה בקצה הצפוני של פינלנד ומשם התחלתי לגלות את לפלנד האמיתית שחלקה הגדול נמצא בעצם בפינמרק – צפון מזרח נורבגיה. החלק שגובל למעשה עם הגבול הרוסי-פיני. אם רובניימי נמצאת בדיוק על חוג הקוטב הצפוני – קו רוחב 66 מעלות ו 33 דקות אז פינמרק למעשה נמצאת באזור קו רוחב 70 מעלות צפון. הכף הצפוני שהוא למעשה הנקודה הצפונית ביותר באירופה נמצא בצפון נורבגיה, פינמרק, בקו רוחב 71 מעלות צפון. באותם שנים נפתח מסלול אופנועי שלג החוצה את אזור אגם אינרי בלפלנד הפינית, חוצה את הגבול לנורבגיה ומגיע למעשה עד הפיורדים של ים ברנטס צפונית לעיירה נורבגית בשם ניידן, Neiden, מערבית לעיירת הגבול קירקנס, Kirkeness. לאחר שהשלמתי את המסלול של כ 350 קילומטר הבנתי בעצם למה התכוונו המפגינים בשדה התעופה של רובניימי. גם האנשים שפגשתי כאן היו שונים ובעיקר לא התאמצו להיות לאפים ולא התלבשו כמו לאפים כשלא צריך. אחד מהם היה הנקה. איתו הובלתי ולמדתי חלק גדול ממסלולי אופנועי השלג שחצו את לפלנד הפינית ואת פינמרק בתוך נורבגיה. קשה שלא להבחין בדמותו הגדולה והדובית. בניגוד להרבה פינים שהיכרתי הנקה דיבר הרבה. גם כשלא צריך. כמו דמות שיצאה מספר של ארנסט המינגווי. הוא פיני שנולד ברובניימי אבל בחר לחיות בלפלנד האמיתית ובפינמרק שם גם הכיר את אשתו, סאמית מקומית מאוטסיוקי, יחד יצאנו למסעות רבים אל האגמים הקפואים, היערות, כפרי הסאמים והפיורדים של ים ברנטס. המסלול מאיוולו לפיורדים של ים ברנטס הוא מסלול לא מאד פופלרי. גם בגלל המחיר שלו וגם בגלל דרגת הקושי. מומלץ לעשות את המסלול הזה כשכל מטייל על אופנוע שלג בודד ולא שניים על אופנוע כמו שנהוג לעשות באזור רובניימי. זה אמנם הרבה יותר יקר אבל הרבה יותר בטוח. מנסיוני רוב התאונות שקורות עם אופנועי שלג קורות כששניים חולקים אופנוע אחד. השליטה על האופנוע במקרה כזה היא הרבה יותר קשה בגלל הקושי לחלק משקלים ולאזן את האופנוע.

אגם אינרי הוא ימה ענקית בשטח של 1040 קמר וכ 3000 איים פזורים ברחבי הימה. חלק מהאיים קדושים לסאמים שחיים מזה מאות שנים סביב האגם.את הפסקת הצהרים עשינו על אחד האיים המיוערים. בבקתה מקומית פגשנו זוג מקומיים שעסקו בציד וטיפלו בבשר הטרי. אחר הצהרים הגענו לחלק הצפוני יותר של האגם שהיה מכוסה ברובו בשכבת שלג מספיק עבה לפתח מהירות. האצנו את האופנועים למהירות של שמונים עד מאה קמש. המדהים אצל הנקה שהוא נוהג ללא קסדה. בגלל תאונה שעבר יש לו היתר לא לנהוג עם קסדה (סוג של אוקסימורון הייתי אומר) ולכן הוא נוהג רק עם כובע פרווה לראשו ולידיו כפפות מפרווה. לאחר שהגענו לקצה הצפוני של ימת אינרי חצינו אזורי מרעה של איילים צפוניים בדרת לכפר קטן בשם סבטייארבי שם מתגורר חלק מהשנה הנקה לאחר שרכש בר מקומי וצרכניה המספקת אלכוהול ומצרכים לסאמים שמקומיים. הנקה הלך לבדוק מלכודות שהטמין על מנת ללכוד שכווי שלג. הוא חזר עם שלל של שכווי שלג אחד לבן וצחור. זה חלק מהחיים בחוג הארקטי. את הלילה עשינו בחווה מקומית ולמחרת המשכנו לכיוון הגבול עם נורבגיה. הנקה עוד הספיק לבדוק רשתות באגם הקפוא סבטייארבי. את הרשתות פורשים לפני שהאגם קופא ומסמנים עם מצופים את קצוות הרשת. לאחר שתדלקנו את האופנועים בנטאמו, נקודת הגבול הפינית נורבגית המשכנו עם אופנועי השלג למעבר מיוחד הבנוי גזעי עצים גדולים ומאפשר מעבר של האופנועים מפינלנד לנורבגיה. מלפלנד לפינמרק. הנוף משתנה בבת אחת. לפלנד מיוערת יחסית. מסלולי אופנועי שלג ברורים ומשולטים היטב. לפלנד שטוחה מאד. החלק הנורבגי הררי הרבה יותר, כמעט ואינו מיוער ומסלולי אופנועי השלג לא ברורים וכמעט ולא משולטים. צריך להכיר את השטח טוב כאן על מנת לא ללכת לאיבוד או לא להיתקע ולשקוע עם האופנועים.

מרגע שעברנו לצד הנורבגי המסלול הופך להיות הרבה יותר טכני. פחות נסיעות מהירות על גבי אגמים קפואים ויותר שבילים הרריים, פיתולים, שיפועי צד ומעברי שלג עמוק או מעברי קרח. חלפנו לצד הכפר ניידן אליו נחזור בהמשך. פנינו פנימה אל ההרים וחצינו מעבר הרים מדהים ביופיו מושלג מאד. עצי לבנה נמוכים מוכסים שלג עמדו לצדי השביל שלעתים היה מכוסה כולו שלג. כבר כמה ימים כנראה שלא עבר כאן אף אחד והנקה הוביל ופתח את השביל מחדש. ירדנו מפסגת הר לאגם קפוא. משפחה סאמית מקומית ישבה בפתח אוהל לאבו מסורתי ועסקה בדיג באגם הקפוא. המשכנו הלאה לעבר נהר ניידניוקי. השביל היורד לנהר היה חלקלק מקרח וחלק מהאופנועים החליקו אל השלג העמוק שלצד השביל. חלקם התחפרו והיה צורך לחלץ חלק מהאופנועים. חצינו את הכביש המוביל מהגבול הנורבגי פיני לעיירה קירקנס והמשכנו על גבי הנהר הקפוא אל מה שנראה כמו ממלכת נרניה הקפואה. במקומות מסוימים הנהר נבקע והתרומם כמו שושנות קרח ענקיות. נסענו בזהירות על מעטה הקרח העבה מרצועת שלג אחת לאחרת. עצרנו לצלם את המראה המופלא של הנהר הקפוא. הנקה הבחין בעקבות של זאבים. הוא הראה לנו את העקבות הברורים של כף רגל גדולה והכיוון שממנו באו הזאבים. אולי 2 אולי 3 זאבים. נסענו לאורך הנהר עד לנקודה בה עברנו בזהירות מעל מעברי קרח גבוהים שהם למעשה גדות הנהר המתבקעים כתוצאה מגאות ושפל של המים שמתחת לשכבת הקרח העבה. הנקה עבר ראשון. אני הייתי מאסף. חלק מהנהגים התקשו לעלות במעלה התלול היות ולא היה הרבה שלג על השביל וזחל האופנוע הסתובב במהירות והחליק על הקרח. במקרה כזה יש להעביר משקל הגוף אחורה על מנת לתת לזחל אחיזה יותר טובה בקרח או בקרקע. לאחר שכולם השלימו את העליה המשכנו כלפי מעבר הררי מעל לכפר ניידן ומעל למערכת הפיורדים ממזרח לכפר. עלינו לגובה של כחמש מאות עד שש מאות מטר מעל לפני הים. כמות השלג כאן גדולה יות ר ויש לנהוג בזהירות לא לרדת מהשביל אל השלג העמוק. משני צדי השביל עצי לבנה נמוכים וסלעים גדולים מכוסים שלג. עצרנו את האופנועים בנקודת גובה על מנת להנות מהנוף והשקט. זוג עורבים שחורים הסתחרר מעלינו. מזג האויר היה יחסית טוב כמינוס 6 מעלות ושמים יחסית נקיים מעננים. מסביב היו סלעים עתיקים מאד מכוסי חזזיות. ההרים המושלגים מסביב העצימו את יופיו של הפיורד הכחול. הנענו שוב את האופנועים והמשכנו בשיירה לכיוון הפיורד. חצינו נחל על גבי גשר עץ יפה. המים זרמו בנחל בין סלעים גדולים מכוסי שלג. מהנחל עלינו לגבעה עליה יש כמה בתים שוממים. כנראה בתי דייגים או בתי קיט של תושבי ניידן. שביל תלול הוביל אותנו אל חוף הפיורד. נטיפי קרח ענקיים נתלו על הצוקים לצד השביל. ים ברנטס מצידו השני של השביל. ברקע הרים מושלגים לבנים. הים אינו קופא הודות לזרם הגולף. בעומק הפיורד ראינו ראשים של כלבי ים מציצים אלינו בסקרנות. אוהל לאבו גדול וריק עמד לצד הפיורד. כנראה של משפחה סאמית שעסקו כאן בדיג. הלאבו הוא האוהל המסורתי של הסאמים. עמדנו בקו רוחב 70 מעלות צפון לערך מביטים על ים ברנטס. השם ניתן לו על שם גיאוגרף הולנדי , וויליאם ברנטס, שחקר את החוג הארקטי במאה השש עשרה. לא רחוק מכאן מעבר לגבול הרוסי נמצא עיר הנמל מורמנסק. הנמל החשוב ביותר של רוסיה בים ברנטס. עד מלחמת העולם השניה גם לפינים היה מוצא לים ברנטס ונמל חשוב. לאחר ההפסד של פינלנד לרוסים במלחמת העולם השניה (כחלק מהמלחמה בין הרוסים לפינים היה שיתוף פעולה בין פינלנד לכוחות הצבא הגרמני) נאלצה פינלנד למסור חלק זה לרוסים. עשינו את הדרך חזרה. מזג האוויר השתנה לרעה והטמפרטורות ירדו. עצרנו בכפר ניידן לארוחת צהרים. לצד המסעדה עמוד זכרון לזכר החיילים הרוסיים שנהרגו כאן בקרבות מלחמת העולם השניה. תושבי ניידן והאזור מורכבים בעצם משלוש קבוצות שונות: סאמים מזרם הסקולט שהם קבוצת מיעוט בתוך הקבוצה האתנית הנקראת סאמים. הם אימצו את הנצרות הרוסית אורתודוכסית במאה השש עשרה. השפה של הסקולט נדירה ביותר ומדברים אותה אולי כמה מאות אנשים באזור סאבטייארבי וניידן. קבוצה אתנית אחרת ומעניינת שחיה בניידן היא קבן – Kven, איכרים ודייגים שהיגרו מצפון פינלנד לנורבגיה במהלך המאה השמונה עשרה והמאה התשע עשרה. כמו כן חיים גם נורבגים.את הלילה עשינו בחווה קרובה לאגם אינרי ולמחרת המשכנו דרך אגם אינרי לאיבלו. כשהחזרנו את הציוד למחסן התקשה הנקה לפתוח את הדלת של מחסן הקסדות. שתי בעיטות חזקות בדלת והדלת נפתחה.

good kick always helps

אמר בהומור. לקחתי את זה כמוטו לחיים

איך מגיעים: יש לטוס להלסינקי ומשם בטיסת פינאייר לאיוולו

העונה הכי טובה: מסוף פברואר ועד סוף מרץ. יש מספיק אור והטמפ שפויות.

למי זה מתאים? בעיקר למי שאוהב להרגיש את הדבר האמיתי. אפשר גם להסתפק במסלול של יומיים אבל אז יש להוביל את האופנועים חזרה במוביל מיוחד

הזוהר הצפוני מופיע בתקופה זאת אבל תמיד לחשוב עליו כבונוס כי אי אפשר להבטיח

#איסלנד #מגזין