ז׳ול וורן ואיסלנד
האגדות מספרות על אנשים רבים שנעלמו בבטנו של הר הגעש סנייפליוקל, השוכן בקצהו המערבי של חצי האי
סנייפלסנס באיסלנד. ההר אינו פעיל מזה שנים רבות, ולמרות זאת, בכל שנה פוקדים אותו מאות מיסטיקנים וחובבי פנטזיה, המאמינים שהקרבה אליו תעניק להם אנרגיה קוסמית שמקורה עמוק בבטן האדמה.
הר הגעש סנייפליוקל מתנשא לגובה 1,446 מטר ואת פסגתו מעטרת כיפה קרחונית, שהולכת ומצטמקת משנה לשנה. את פרסומו חייב ההר לאיש אחד - ז'ול ורן שמו. בשנת 1864 התפרסם הספר "מסע למרכז כדור הארץ", פרי עטו של ורן, שבחר בהר הגעש כנקודת הכניסה של גיבורי הספר, פרופ' לינדברוק ואחיינו אקסל, אל קרום כדור הארץ.
כשנשאל מאין הוא שואב את הידע על המקומות שלא ראה, אמר: "למזלי הטוב, נכנסתי לעולם שבו יש מילונים על כל נושא אפשרי. אני רק צריך לדפדף במילון ולחפש את הנושא שעליו אני רוצה לכתוב. גם מקריאה צברתי כמות של מידע, ויש לי רעיונות מדעיים וסיפורים רבים בראשי". מעניין לאילו מחוזות היה מגיע ורן לו חי בדור האינטרנט?
מסעם של הגיבורים, לינדברוק ואקסל, החל בגרמניה, עבר דרך קופנהגן לאיסלנד, ומשם עמוק אל בטן האדמה, עד שיצאו בסטרומבולי, בצידו השני כדור הארץ. את הדרך מריקייויק לסנייפליוקל ואל תוך כדוה"א והחוצה שרדו השניים בסיועו של הנס האיסלנדי.
האם הייתם יוצאים למסע כשאתם מסתמכים על ספר שנכתב במאה ה-19 על ידי אדם שלא ביקר מעולם במקום? ובכן, מכיוון שלאדם הזה קוראים ז'ול ורן, עשיתי את המסע הזה בעצמי. יצאתי מרקייויק הבירה, לאורך מפרץ פקסה ועד חצי האי סנייפלסנס, כאשר צמד סוסים איסלנדים מלווים אותי והספר "מסע למרכז כדור הארץ" באמתחתי. בבטחון גמור אני אומר לכם: למרות שהספר לא יכול להחליף מדריך לאיסלנד, הטיול איתו מהווה מסע חווייתי אדיר אחורה בזמן.
מטיילים רבים מגיעים להר הגעש סנייפליוקל מצוידים בספרו של ורן. הם מחפשים היכן טעה בתיאוריו, והיכן היה עמו הצדק. הם יוצאים מריקייויק ברכיבה על סוסים איסלנדיים וחוצים במעבורת את פיורד הלוויתנים הרחב Hvalfjordur. אגב, על הסוס האיסלנדי כתב ורן: "אין חיה העולה על הסוס האיסלנדי. דבר אינו עוצר בעדו; לא שלג, לא סופות ולא דרכים משובשות. הוא אמיץ ואינו מוותר לעולם... אדמה ומים חד הם לגביו". היום תוכלו למצוא באזור כמה חוות סוסים, אם תגיעו לאיסלנד תוכלו להיווכח עד כמה צדק ורן לגבי החיה הנפלאה הזאת.
אחד המקומות המתוארים בספר הוא הכפר בודיר שכיום לא נותר ממנו זכר, למעט מלון בשם באותו השם וכנסייה שחורה ציורית ומסתורית משהו. המקום משמש בסיס לסיורים באזור סנייפליוקל, ומומלץ לצאת ממנו להליכה לאורך החופים הציוריים שבאזור. במפרצים הקטנים שבסביבה ניתן להשגיח לעתים קרובות בכלבי ים משתזפים להנאתם.
הכנסייה השחורה מספרת סיפורים רבים. הצבע השחור הוא זכר לתקופה בה לא היה בידי תושבי הכפר כסף לקנות צבע, ולכן נצבעה בזפת. לא הרחק מהמלון מצוי מעיין סודי המכונה "מעיין הצחוק". המקומיים מספרים שמי ששותה את מימיו ממשיך לצחוק כל הדרך אל ההר.
ז'ול ורן מספר על בית איסלנדי וטחוב בכפר גרדאר. הוא מתאר אותו כמבנה שרובו קבור מתחת לאדמה, ותמיד יש בו ריח מעופש של דגים ושל מלח. במוזיאון הפתוח בגלומבר מוצגים כמה בתים איסלנדים מהמאות 18-19 שם ניתן לראות עד כמה דייק ורן בתיאוריו, שוב, למרות שלא ראה בית כזה מימיו.
מהכפר בודיר המשיכו הגיבורים לינדברוק, אקסל והנס לכפר ארנסטפי, שסמלו פסל אבן גדול בדמותו של בארדור יצור אגדי המורכב משילוב של שאמנית מקומית וטרול השומר על ההר. היום מתגוררת במקום קהילת מיסטיקנים, בדומה לקהילות אחרות באזור שידועות במודעותן לרוחנית ולמיסטיות.
וופל איסלנדי וריבת אוכמניות
מארנסטפי גם מתחיל אחד ממסלולי ההליכה היפים, אשר מומלץ לשלבו גם בטיול מאורגן לאיסלנד, למשל. אורכו כ-4 קילומטר והוא נפרש לאורך מצוקי בזלת, מערות, כוכים וצורות מופלאות שנוצרו בעקבות המגע בין הלבה לבין גלי הים, שחודרים אל תוך הנקרות ומעצבים אותן כטוב בעיניהם. בתוך כוכים מקננים אלפי עופות ים במהלך האביב והקיץ.
בהמשך חוצה השביל שפך לבה עתיק שמכוסה טחב. בשלב הבא יורד השביל אל הכפר הטנאר (באיסלנדית כותבים Hellnar). גם כאן מתגוררת קהילת מיסטיקנים קטנה, אף שחלקם מתפרנסים מהדרכת תיירים בשבילי ההר. תוכלו לסיים כאן את המסלול בשתיית שוקו חם עם קצפת, וופל איסלנדי מסורתי עם ריבת אוכמניות, בעודכם צופים בשמש חצות נוצצת על פסגת קרחון הסנייפליוקל.
