הזומבי משבט הטורג'ה
אלביס ורוחות המתים של סולוואסי
כתב וצילם: דודו בן צור – מדריך ומארגן טיולים באינדונזיה www.davidbenzur.com
הכל בגלל אלביס. הביקור הראשון שלי באי סולוואסי (אינדונזיה) היה נוראי. רק רציתי לברוח משם. אבל הכל בגלל אלביס. בשדה התעופה של מקסאר חיכה לי מדריך מקומי ומתורגמן שאמור היה להוביל אותי בנבכי ארץ הטוראג'ה וטקסי המוות המוזרים של קבוצה אתנית זאת. ממקסאר היתה לפנינו דרך ארוכה של כעשר שעות עד לרנטפאו, העיר המרכזית בארץ הטורג'ה. רק לאחרונה התרסק מטוס עם תיירים בג'ונגלים שסביב רנטפאו וחברת התעופה המקומית אפילו לא שוקלת להטיס לשם תיירים. חייבים לעשות את הדרך הארוכה לאורך הים ואחר כך לעלות להרים הקרירים וטרסות האורז של ארץ הטורג'ה. אבל אלביס שתק. במשך עשר שעות הוא כמעט ולא הוציא הגה מהפה. כבר חשבתי שאולי בטעות עליתי לרכב של מדריך ויפסאנה ולא אנתרופלוג שיעזור לי להכיר את טקסי המוות ומערות הקבורה של הטורג'ה. אנחות, קולות רטינה ונסיונות דיבוב לא עזרו. האיש היה עקבי בשתיקה שלו. שמחתי להיפרד ממנו כשהגענו למלון ברנטפאו. נסיון החיים לימוד שאנשים ששותקים רוב הזמן, כנראה שבעצם אין להם שום דבר חכם להגיד. התקשרתי לסוכנות המקומית בבקשה להחליף את המדריך המקומי. אבל למחרת אלביס התייצב עם חיוך כאילו אמר "אני לא הולך לשום מקום". התחנה הראשונה היתה שוק הבהמות של בני הטורג'ה. מגרש מאובק ובו הציגו עשרות בופאלו בגדלים וצבעים שונים. הבהמות הגדולות נמכרו בשיטת מכירה פומבית וישמשו בעצם כזבחים שיוצאו להורג אל מול קהל משולהב בלוויה של מת כזה או אחר. לצד שדה הבופאלו היתה מכלאה של חזירים שצווח וצווח וחיכו להעמסה בדרך לטקס לוויה ברחבי ארץ הטורג'ה. האנשים האלה עסוקים במוות של עצמם ומישהו צריך לשלם על זה. בעיקר חזירים ובופאלו. בעבר היו אלה גם עבדים שהוקרבו עבור נשמתו של איש מכובד שהלך לעולמו. התחלתי לצלם בהתלהבות ככה שפחות שמתי לב אם אלביס אומר משהו מעניין או רק מצביע עם הראש או סתם מחייך. ארץ הטורג'ה מלאה באתרי קבורה מרתקים. מערות קבורה שנחצבו בסלע הגיר בהרך ובפתח המערות בובות עץ הנקראות טאו טאו. יצירות אומנות אתנית המגולפות על ידי אומנים המתמחים ביצרת הבובות היקרות האלה. הבובה נוצרת בדמותו של המת, גבר או אישה, עם מאפיינים של הלבוש, פנים, כובע, משקפיים ועוד. הבובה תוצב בפתח המערה בו נטמנים שרידיו של המת. אתרי קבורה רבים הם בעצם צוקי סלע גיר הנראים כמו כוורת מערות קבורה ובובות הטאו טאו כמו אסיפת שכנים שיצאו למרפסת. זה אחד הדברים הכי מרתקים שראיתי. חלק ממערות הקבורה בנות כמה מאות שנים. בני המשפחה מצווים פעם בכמה זמן להוריד את בובת הטאו טאו ולהחליף את הגדים שדהו בבגדים חדשים יותר. היחסים עם המת הם דבר חשוב. אלביס מבטיח לי לראות מערה מיוחדת. לאחר נסיעה קצרה והליכה בתוך סבך היער אנחנו נכנסים לחלל מערה גדולה. ברור שזאת מערת נטיפים גדולה שברובה כבר נהרסה. על מדפי הסלע מונחים ארונות קבורה עתיקים. הארונות עץ מגולפים בצורה נפלאה. על גבי הסלעים מונחות גולגלות ועצמות בני אנוש. צריך לצלם כאן סרט של אינדיאנה ג'ונס אני חושב. חלק מהמתים נטמנו בארונות או מערות הקבורה יחד עם חפצי ערך יקרים ורבים מאתרי הקבורה האלה נשדדו לאורך השנים. התבוננתי היטב בפניהם הקפואות של בובות הטאו טאו. לפתע הבנתי הכל. אלביס הוא בעצם בובת טאו טאו שקמה לחיים ומשכה אותי פנימה אל תוך עולם הרוחות של המתים הקבורים במערה. איך לא ראיתי את זה קודם?!! הרזון החולני שלו, הוא כמעט ולא מדבר. הפחד שלי היה שרעידת אדמה תגורם לחלק מהמערה להתמוטט ואני אהיה לכוד כאן לנצח עם בובות טאו טאו ועם אלביס השתקן מהגיהנום. לאחר מספר חודשים חזרתי שוב לסולוואסי. הפעם חיכה לי פרופסור סטניסלאס סנדרופה, פרופסור בן הטורג'ה הנחשב למומחה עולמי לטקסי המוות ואתרי קבורה של הטורג'ה. לתדהמתי ראיתי את אלביס משתרך מאחוריו. לא יכול להיות. פרופסור סטניסלאס ביקש סליחה ואמר "האיש מאד רוצה ללמוד איך להיות מדריך". לך דיבוק, לך!
