פאפינים באיסלנד. צילם: דודו בן צור

לפלנד - ארץ 8 העונות

לפלנד - ארץ 8 העונות
  • לפלנד - ארץ 8 העונות
  • הרי נאפאל

כתב דודו בן צור.

"הרחק הרחק בארץ לפלנד גרה ילדה קטנה. אלה קרי שמה..." ככה התחיל סיפור ילדים נפלא שריתק אלפי ילדים בישראל של שנות החמישים והשישים. חמישים שנה אחר כך עדיין מחפשים אותם "ילדים" את אלה קרי ואת נופיה המיוחדים של לפלנד. אותו חבל ארץ הנקרא לפלנד משתרע על פני 350,000 קמ"ר בצפון סקנדינביה וחולקות אותו פינלנד, נורבגיה, שבדיה וחצי האי קולה ברוסיה. לפלנד נושקת לחופי הים הצפוני וים ברנטס וקוראים לה גם ארץ "8 העונות" היות וניתן להבחין בבירור בעונות השנה ועונות הביניים שביניהן. החורף בלפלנד הוא חוויה בפני עצמה. למרות שאלפיים חמש מאות קילומטרים מפרידים בין חוג הקוטב הצפוני בקו רוחב 66.33 מעלות צפון לבין הקוטב הצפוני עצמו בקו רוחב 90 מעלות צפון הרי שהביקור בחוג הקוטב הצפוני וצפונה ממנו הופך ליותר ויותר אטרקטיבי מידי שנה. לכל עונה בשנה יש את היופי המיוחד שלה בלפלנד. בקיץ ניתן לחזות בפלא שנקרא שמש חצות – השמש אינה שוקעת כאן ותוכלו ליהנות מאור 24 שעות ביממה. בסתיו צובעת השלכת את העצים בצבע כתום זהב נפלא. באביב מפשירים הנהרות והאגמים הקפואים וטבע מתעורר מתרדמת החורף. אך אין ספק שהחורף הוא אחת העונות המיוחדות והמרתקות יותר בלפלנד, שם תמיד הטבע טהור ומרתק, במיוחד בעונת החורף המושלגת המתחילה בסוף נובמבר ומסתיימת בסוף אפריל. היערות מושלגים, האגמים והנהרות קופאים והזוהר הצפוני יכול להופיע בלילות הבהירים והחשוכים. טיול חורף בלפלנד הלבנה, המשלב נסיעה באופנועי שלג ובמזחלות כלבי האסקי, שיט בשוברת קרח וחיפוש אחר הזוהר הצפוני – יכול בהחלט להדביק אתכם ב"חיידק הארקטי", אותה תשוקה לחזור למקומות קרים, לבנים ורחוקים.

מפרץ בות'ניה קופא לקראת חודש דצמבר. רקמת קרח דקה הולכת ומכסה את הים המפריד בין שבדיה לפינלנד. שוברות קרח הן הדרך היחידה לשמור על נתיב שיט פתוח בין העיר קמי (KEMI) לבין הלסינקי. ה- SAMPO היא שוברת קרח שנבנתה בשנות השישים ושימשה את תושבי קמי עד שנות השמונים המאוחרות. משנותרה ללא שימוש החליטו להפכה לאטרקציה תיירותית – שוברת הקרח התיירותית היחידה בעולם היוצאת בימים ובשעות קבועות. במרץ כבר מפלסת לה הסמפו את דרכה במפרץ בות'ניה כשהיא שוברת קרח בעובי של כחצי מטר ואפילו למעלה מזה. האורחים הציצו מעל למעקה הסיפון בחרטום ובגושי הקרח הענקיים המפנים את מקומם למסת המתכת. משקלה העצום ומנועה המפלצתי ביקעו ושברו את תקרת הקרח ללוחות גדולים שנדחסו אל מתחת לספינה. לאחר כשלוש שעות הפלגה וארוחת צהרים של בשר אייל צפוני, פירה ורוטב דומדמניות נעצרה שוברת הקרח וכאילו נתקעה בים הקפוא. אורחי הספינה הובלו אל הסיפון האחורי ושם בחדר מיוחד הולבשו בחליפות הישרדות מיוחדות מגומי עבה, המתאימות לציפה בצפון הים הבלטי. ירדנו במורד כבש הספינה אל המשטח הלבן שמסביב וגלשנו אל תוך הסדק הרחב שהותירה הספינה מאחוריה. החליפות גדולות מאד מעבר למידות הגוף וכשיורדים אל המים נדחס האוויר הכלוא בין הגוף לחליפה ומאפשר ציפה ובידוד מהמים הקרים. חלק מהנוסעים צף באושר בין גושי הקרח הגדולים וחלק ניסה את כוחו בבניית פסלי קרח מהגושים שנערמו לצד הספינה.

בעיר קמי נמצאת עוד אטרקציה נהדרת; הלומנלינה (LUMENLINA) – טירת הקרח ומבנה הקרח הגדול ביותר בעולם. מידי חורף מוזמנים מומחים לבנייה בקרח ומהנדסים הבונים את הטירה לקראת פברואר. המבנה מחזיק מעמד בדרך כלל עד תחילת אפריל ואז מפשיר ונעלם. מעבר לחומות הקרח ניתן לבקר בכנסיית קרח, מלון קרח, בית קפה עם מושבים ושולחנות מקרח ואפילו לפגוש טרולים ומכשפות.

כלבי ההאסקי בויתו על ידי חברות שונות בחוג הקוטב הצפוני כבר לפני אלפי שנים. למרות זאת עדיין קשה שלא לראות את הדמיון בינם לבין זאבים שבטבע. כשלושים מהם מייללים כשאנחנו מתקרבים אל המזחלות אליהן הם רתומים. לא מעט חברות וחוות ברחבי לפלנד מציעות למטיילים ספארי מזחלות כלבים אמיתי. החל משעה ועד למסע הנמשך מספר ימים בו לומדים את טכניקת הנהיגה במזחלות והישרדות בתנאים ארקטיים. המזחלת מחליקה במהירות ובשקט כמעט מוחלט ביערות המושלגים ועל גבי האגמים הקפואים. מלבד הכלב המוביל ישנם עוד כשישה או שבעה כלבים לכל מזחלת. שיתוף פעולה נכון בין הנוהג במזחלת לבין הכלבים הוא תנאי חשוב להישרדות במזג אויר קיצוני כמו זה שבלפלנד או בגרינלנד.

העיר רובניימי (ROVANIEMI) היא העיר הגדולה בצפון פינלנד ולמעשה מרכז תיירות החורף בלפלנד למרות שלמעשה היא נמצאת הרבה דרומה לסאמילנד – כפי שמגדירים את ארצם הסאמים (לאפים). הסאמים בלפלנד הפינית מונים כמה אלפים בסך הכל החיים באזור איוואלו (IVALO) וצפונה ממנו לכיוון הגבול עם נורבגיה. היות ורציתי בדבר האמיתי הרחקתי צפונה עד לאיוואלו למסע אופנועי שלג החוצה את אגם אינרי (INARI) וממשיך משם אל נחלתם של סאמי מזרם הסקולט שמקורו ברוסיה והלאה אל הפיורדים של צפון מזרח נורבגיה וחופיו של ים ברנטס. התעוררנו אל בוקר מושלג שכיסה את האופנועים בשלג. לבשנו ביגוד תחתון ת'רמי ומעליו סרבלים מיוחדים, ברדסים וקסדה. הטמפרטורה היתה בערך מינוס 12 מעלות ובזמן הנהיגה צנחה אפילו למינוס 20 מעלות בגלל אפקט הרוח. לאחר מספר קילומטרים של נהיגה כבר דהרנו במהירות של כשמונים עד מאה קמש, חוצים את אגם אינרי הקפוא שהוא למעשה ימה הזרועה במאות איים קטנים. לאחר שעתיים של נהיגה פנינו אל אחד האיים באמצע האגם. נכנסנו אל בקתת עץ מיוחדת שם יכולנו להבעיר אש, להתחמם ולהכין אוכל חם. עדר איילים צפוניים עמד מרחוק באור הכחלחל והתבונן בנו. כששוב גלשנו עם האופנועים של האגם נמלטו במהירות. נהגנו בשלג עמוק מפלסים דרך צפונה. לקראת ערב הגענו לסביטייארבי (SEVITJARVI), עיירה טיפוסית ללפלנד שכאילו נלקחה ממערבון. זוהי לפלנד האמיתית של מגדלי עדרי האייל הצפוני. באור אחרון המשכנו אל חוות האיילים של משפחת סנילה – סאמים מזרם הסקולט. אב הבית נראה לי כהוביט המושלם שיצא מספרו של טולקין. את הלילה עשינו בבית המשפחה.

למחרת המשכנו אל הגבול בין פינלנד לנורבגיה. הנוף בלפלנד הנורבגית הררי יותר ואת היערות תופס חורש עצי לבנה דליל. נסענו בתוך עמק נפלא שבתוכו זורם נהר הניידן (NEIDEN) מתחת למדפי קרח שבורים. נווטנו בזהירות היות וזחלי המתכת לא נאחזו היטב בקרח. לאחר שחלפנו על פני העיירה ניידן הפכה הנהיגה ליותר אתגרית ומלהיבה. נכנסנו אל חורש סבוך וטיפסנו בשביל צר אל פסגות ההרים המשקיפות על הפיורדים מסביב. מצד אחד ים ברנטס שאינו קופא הודות לזרם הגולף ומנגד החוף וההרים הלבנים משלג. התחלנו בגלישה אל כיוון אחד הפיורדים. השלג היה עמוק ולעתים חלק מחברי הקבוצה שקעו או התהפכו אל תוך השלג העמוק. נסענו על גבי שביל צר בין חוף הים לבין קירות סלע עליהם תלויים נטיפי קרח גדולים. על חוף הפיורד חיכו לנו כמה מקומיים עם טקס נפלא לציון ההגעה לים ברנטס בקו רוחב 71 מעלות צפון. כל אחד מאיתנו קיבל "קוקסה" – ספל סאמי מיוחד עשוי עץ לבנה. טבלנו את הספל במי הים הקרים, שתינו מהמים המלוחים ובירכנו זה את זה. את הדרך חזרה כבר עשינו בתוך סופת שלג שהקשתה מאד על הניווט ומציאת השביל הנכון. פנסי האופנוע שלג הראו לנו את הדרך חזרה לבית משפחת סנילה. ארוחת ערב וסאונה חמה חיכו לנו ובשעת לילה מאוחרת התבהרו השמים ווילונות נהדרים של זוהר צפוני נתלו מעלינו, ריצדו והחליפו צורה.

כל הזכויות שמורות לדודו בן צור.

פורסם לראשונה במגזין "אטמוספירה" של אלעל.